החיבור שלי לים נוצר כמעט בטעות.
בתור ילד לא מצאתי את עצמי בים - החול הגלים והחיות המסתתרות ביניהם הרתיעו אותי וגרמו לי
להתרחק.
מפגש מקרי עם גלישת רוח משך אותי ועל אף הנסיונות הכושלים מצאתי עצמי ממשיך ומנסה ללא
יכולת להסביר למה. כעבור שנתיים כבר ביליתי קיץ שלם על חופי הכנרת וכשחבר שעסק שם
כמדריך התעצל לצאת לשיעור התנדבתי להחליפו וכך החלה קריירת ההדרכה שלי.
כשחזרתי לים התיכון המשכתי והשתלבתי כמדריך בבית הספר לגלישה של מתי פרידמן כשלאורך
הזמן התחלתי להדריך גם קייט גלים ושייט.
למזלי הגדול גם במהלך שרותי הצבאי הצלחתי לשלב את עולם הים בחופשות וכאשר נשלחתי
להדריך שייט במחנה קיץ בארה״ב.
במהלך שהותי בהוואי נחשפתי לתחום הסאפ שהיה בחיתוליו. משם המשכתי לתקופה ארוכה בה
גלשתי בפורטוגל, החזרה לארץ והגמילה מהגלים הפכה קלה הרבה יותר כשגלשן סאפ ומשוט
התגלגלו לידי. מידי בוקר נהגתי לצאת לחתירות ארוכות ובימים בהם היו גלים לאט לאט החלפתי
את הגלשן הקצר במשוט והסאפ.
עד שהקמתי את בית הספר לגלישה עבדתי כמדריך בהוסטל לנוער בסיכון המשתמש בים ככלי
שיקומי, במהלך העבודה נחשפתי יותר ויותר ליכולות המדהימות של הים ככלי טיפולי והיכולת שלי
להכניס ערך מוסף לשיעורי הגלישה.